חזרה במנהרת הזמן – לקראת הדרבי הליברפולי

אוהד ארסנל או לא אוהד ארסנל – איצטדיון הכדורגל האנגלי הראשון שהתעקשתי לבקר בו היה אנפילד.

למה אנפילד?

אולי בגלל שליברפול באנגליה ובאר שבע בישראל.

אולי בגלל הימים ההם של אבי כהן ז"ל.

אולי בגלל שגם אם יעירו אותי באמצע הלילה לקול משחק כדורגל – אם הוא נערך באנפילד – אני אזהה זאת לפני שאראה אפילו תמונה אחת.

אולי בגלל ביל שאנקלי, מאמנה של ליברפול בין השנים 1959-1974.

"ישנם אנשים המאמינים כי כדורגל הוא עניין של חיים ומוות.
אני מאד מאוכזב מן הגישה הזאת. 
אני יכול להבטיח לכם כי הכדורגל הינו הרבה, הרבה יותר חשוב מכך"

הציטוט הזה של שאנקלי זוכה למקומות ראשונים באינספור דירוגי ציטוטים של המשחק.

אבל, מה בדיוק אמר ביל שאנקלי? ולמה בדיוק התכוון?

אם קוראים את המלים המדויקות שיצאו מפיו – משמעותן חזקה כמה וכמה מונים.

ראשית כל, שאנקלי על היחסים בין אוהדי שתי הקבוצות הבכירות של העיר ליברפול, השוכנת על גדות נהר המרסי:

"ראיתי אוהדים במרסיסייד הולכים למגרש ביחד, 
אחד לובש אדום-לבן והאחר כחול-לבן, דבר לא רגיל במקומות אחרים. 
יש לך בליברפול משפחות בהן חצי אחד אוהד את ליברפול והחצי השני את אברטון. 
הם אוהדים קבוצות יריבות אבל יש להם את אותו המזג והם מכירים אחד את השני. 
הם מיוחדים בכך שהיריבות ביניהם כה גדולה אבל אין אגרסיביות אמיתית ביניהם.
וזה די מדהים. 
אינני אומר שהם אוהבים זה את זה. הו,לא. 
כדורגל איננו עניין של חיים ומוות... הוא הרבה יותר חשוב מכך. 
והוא יותר חשוב להם מכך. 
אבל אני מעולם לא ראיתי מכות במשחק דרבי. 
צעקות וויכוחים... כן. אבל הם לא מרביצים אחד לשני. וזה אומר עליהם הרבה."

 

שנית, דבריו על הנושא בראיון טלוויזיוני מ-1981 בהנחיית שלי רודי (Shelley Rohde) אשר בו השתתף גם רוה"מ בריטניה לשעבר הארולד ווילסון, מה שהעלה את היקף פרסומו ואת ההתייחסות לאמירות שבו:

רודי: מה יצא לך מהכדורגל כל השנים האלה?

שאנקלי: את כל מה שיש לי אני חייב לכדורגל. אתה מקבל מהכדורגל רק את מה 
שאתה מכניס לתוכו, שלי. אז אני הכנסתי את כל ליבי ונשמתי, עד כדי כך 
שמשפחתי סבלה מכך.

רודי: האם אתה בכלל מתחרט על כך?

שאנקלי: אני מתחרט על כך מאד. 
מישהו אמר 'כדורגל הינו עניין של חיים ומוות עבורך'. 
אני אמרתי, 'תשמע, זה חשוב יותר מכך'. 
ומשפחתי סבלה. הם הוזנחו.

רודי: איך היית עושה זאת עכשיו, אם יכולת לחזור אחורה בזמן?

שאנקלי: באמת שאינני יודע. 
אם היו לי אותן המחשבות, כנראה שהייתי עושה את אותו הדבר שוב.

רודי: אז מהן האיכויות שיש לכדורגלן טוב?

שאנקלי: יכולת ומסירות למשחק. ולתת לאנשים ערך לכספם. 
לשחקנים יש מחויבות ציבורית לעשות כן.

רודי: אתה נשמע כאילו מדובר יותר בבידור.

שאנקלי: טוב, בידור בא במקום שני עבורי. 
בידור זה דבר עליו את יכולה ללגלג. אני לא מלגלג על כדורגל.

ווילסון: זו גם דת, לא כך?

שאנקלי: אני חושב כך, כן.

ווילסון: דרך חיים.

שאנקלי: זה ביטוי טוב, סיר הארולד. זו דרך חיים. 
וזה רציני וזה לא יאומן ואני תמה מה עושה כל שאר העולם.

 

נותר רק לשאוף לכך שאולי יבוא יום, נורמלי שכזה, בו ישבו מולנו מרצדים על המסך ראש ממשלה ישראלי דגול לשעבר ומאמן כדורגל ישראלי דגול לשעבר – וינהלו מין שיחה שכזאת.

בינתים, קרחים מכאן ומכאן, נעלמו מן הזירה אנשי כדורגל כשאנקלי והגישה התרבותית שהם ייצגו נדרסה ברגלי חיית הברזל של הכדורגל המודרני.

אבל ביום ראשון, 15:30 שעוננו, כמו בכל מרסיסייד דרבי, אני אחזור אחורה במנהרת הזמן – רק אל הטוב של הימים ההם.

אתם ואתן – מוזמנים ומוזמנות.

נ.ב. התמונה הראשית של הפוסט לקוחה מהגלריה של דף הפייסבוק Merseyside United, הממחישה כי רוח דבריו של שאנקלי רלוונטית גם במאה ה-21. במקרה הזה, סולידריות עירונית למען צדק ל-96 הרוגי אסון הילסבורו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s