האובר-חוכם הולך לאונטר-האכינג

לימונדה. על זה שהגורל זימן אותי למינכן שבוע לפני שארסנל הגיעה לשם, אעשה חשבון עם הגורל בהמשך.

אבל אם הגורל נותן לך לימונדה, למה לא לשתות אותה?

כדורגל של פעם. מבט מהיר במשחקי אותו שבוע גילה את משחקי הסיבוב השני של הגביע הגרמני. העין מיד נמשכה למשחק בין אונטרהאכינג ללייפציג.

אונטרהאכינג… הקבוצה השלישית של מינכן, האחות החורגת של האחיות החורגות. כמו טרנמיר רוברס בליברפול, כמו אטלנטה בבואנוס איירס – קבוצות שוליים שעברן כמו גם עתידן 49 גוונים של אפור. וממילא, תרגום שיר הגראונדהופינג שעשינו לאחרונה עשה לי חשק לכדורגל של פעם.

האנרכיסטים. עולה על ה-S3 לכיוון האיצטדיון. שואל רטורית קבוצה קולנית של אוהדים ואוהדות אם הם הולכים למשחק. אחד מהם משיב בגאווה מופגנת "כן, אבל זה לא משחק של באיירן מינכן!". עונה לו "למי אכפת מבאיירן מינכן? אני אוהד אונטרהאכינג עוד מהימים ששיחקתם בבונדסליגה!".

מאוחר יותר, באיצטדיון המלא ביותר מ-5,000 אוהדים, הבנתי כי חלק לא מבוטל מאוהדי אונטרהאכינג הצעירים הינם על תקן של "אוהדי מחאה" וחובבים מושבעים של האנדרדוג. מי כמונו הישראלים יודע שלא תמיד הם יודעים לזהות את האנדרדוג נכון. הפעם הם קלעו בול.

תרבות כדורגל. בדרך לאיצטדיון הצנוע מלווה אותנו ניידת משטרה. נוכחות כוחות הבטחון וההצלה מפתיעה אותי בגודלה. בקהל כמות גדולה מאד של נשים וילדים. יש גם המון שירותי נשים.

הניהיליסטים. כאילו כדי להדגיש את השוליות של הקבוצה המארחת, שירדה השנה לליגה הרביעית, ההגרלה זימנה מולה את RB לייפציג ("לשעבר של עומר דמארי"); עוד אחת מאותן קבוצות נטולות אותנטיות וחסרות עבר (נוסדה ב-2009) שנדחפות בידי בעלי הון (במקרה זה חברת Red Bull).

יציע החוץ היה מלא באוהדים נורא קולניים שנורא השתדלו לתת הרגשה שהם נורא אולטראס אבל נורא דמו לחבורת הניהיליסטים המגוחכת מביג לבובסקי. כששמו לב שאני מצלם אותם, אחד מהם התקרב אלי ואיים. נורא מפחיד, לא ישנתי בלילה.

They're nihilists, Donny, nothing to be afraid of
They're nihilists, Donny, nothing to be afraid of

סינדרלה עם פטיש. מתחילת המשחק היה ברור שהמקומיים באו לתת כאן משחק גביע למזכרת. ההסתערות שלהם על שער לייפציג נתנה פרי כבר בדקה ה-5. במחצית כבר 0-2.

פורטיסחרוף. במחצית החצוצרן של אונטרהאכינג משעשע את הקהל לרקע ההמנון המזרח-גרמני. כיף לבוז לאורחים, וזו כבר מכה מתחת לחגורה. קהל החוץ משתתק לרגע. מיד אחר כך הרמקולים זועקים את שאקירה. לייפציג, ברצלונה.

חשש מה. מחצית שניה והכדורגל עדיין טוב ושוטף. אבל קר ולא מתאימה לי הארכה. מאמן אונטרהאכינג איש נבון ורואים כי יודע ששחקניו לא יצליחו לסחוב במשחק מקצה לקצה. אז מתגוננים ומקווים לטוב.

בדקה ה-67 מתפרצת מהספרים ו-0-3 ואני קופץ עם היציע המזרחי. קופץ בכיף, אבל לא מסוגל לצעוק "אונטר-האכינג".

טיפ של אלופים 1. מאמן לא רע יש לאונטרהאכינג. ממליץ בזאת להתאחדות שלנו לקחת אותו בחשבון. גרמני אמיתי, בניגוד למתחזה ממנו נפרענו לאחרונה.

טיפ של אלופים 2. לשחקני ולשחקניות הפנטזי רגיונל ליגה באיירן שבינינו – ממליץ בזאת על השוער הניו-זילנדי של אונטרהאכינג. מכונת נקודות.

טיפ של אלופים 3. למי ששומע אותי בחברת רד בול, אתם בטוחים שאתם רוצים שהקבוצה שלכם תעלה לבונדסליגה? לא בטוח שרפרטואר שירי אוהדים שרובו מבוסס על שיר הפתיחה של "בילבי בת-גרב" יעזור בקידום המכירות שלכם.

אחרית דבר משחק גביע טיפוסי. נגמר 0-3 לסינדרלה. שבוע מאוחר יותר, ארסנל יצאו בשן ועין מהאליאנז ארינה. סלחתי לגורל. תגידו מה שתגידו, הלימונדה שלו סבאבי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “האובר-חוכם הולך לאונטר-האכינג

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s