משפחה לא בוחרים – מועדון כדורגל לפעמים כן!

זו שוב אני, רעייתו של בעל הבלוג.

בעל הבלוג החליט להוכיח לי שהוא ספונטני ולקחת אותי לכבוד יום הולדתו לסטוק לראות משחק פרמייר ליג נידח בין הקבוצה המקומית לטוטנהאם, בו בזמן שכל יתר העולם צפה בדרבי המנצ'סטרי. לפני שאתם מרימים גבה על הבעל (של הבלוג ושלי) – בי האשמה – אני אני היא אוהדת סטוק סיטי התמהונית.

כשבישרתי לקופאי באיצטדיון בריטניה, אשר החל מהשנה נקרא איצטדיון BET365 לאור הסכם חסות עם חברת ההימורים, עת אני נוטלת ממנו בהתרגשות את הכרטיסים שנשמרו עבורנו בקפידה כי הגעתי כל הדרך מירושלים לצפות בקבוצתו, הוא הביט בי בזעזוע ובאימה ושאל באנגלית בריטית שכמו יצאה מאגף ה-downstairs של הסדרות הבריטיות המעמדיות:

"!?!?You've come to watch Stoke City? Really?! Why"

הסברתי לו שאני crazy that way – מנסה להזכיר לו בכך שהעם שלו הוא אחד העמים שנותנים יותר כבוד ויקר לטירוף ולאקטים חריגים ומצדיעים לכובענים מטורפים ומלכות אדומות גחמניות.

potters
Potters – על שם תעשיית הקרמיקה בה מתהדרת העיר

 

כך מגדיר מילון האינטרנט החופשי את הביטוי "batting for the other team":

To be attracted to or have sexual relations with people of the same sex – a euphemism for being homosexual

To play for or support, either secretly or openly, the opposing side in a given contest or debate. Refers to cricket and baseball terminology, meaning to be a batter for the other team during a game 

המעמד המוזר בו אני גוררת את בעלי מתוך גחמה עיוורת להתחפש לאוהדת של קבוצה שרק מקומיים אוהדים באמת (וגם זה בערבון מוגבל ובלב שבור כפי שאתאר בהמשך. הישארו איתי – הבעל המסכן נשאר כבר למעלה משני עשורים – מכם ביקשתי פחות) גרם לי לחשוב לאורך כל הנסיעה על התחפשות, על השתייכות לקבוצות שמצופה ממך להשתייך אליהן, ועל האומץ לבחור לאיזו קבוצה להשתייך.

בעוד שהאוטובוס משדה התעופה של מנצ’סטר לעיר הכיל עשרות אוהדים "שפויים" של קבוצות המיינסטרים של הדרבי, בעלי ישב לידי וקיווה שאלי "השריף" כהן, מי שבעבר אימן את קבוצתו האהובה הפועל באר-שבע ודמות המוכרת לכל ילד שגדל על כדורגל ישראלי, לא יראה שאשתו עושה לו בושות-כדורגל. שנינו ישבנו קצת נבוכים בידיעה שאנו לא הולכים למשחק אליו הולכים כולם, אחד שהחדשות מודיעות שעשוי להיות משחק הכדורגל הנצפה ביותר בהיסטוריה הפלאנטרית: 900 מיליון איש. היפה הוא שהדיילי טלגרף מסביר שהצפיה במשחק היתה גדולה מהרגיל אצל "נייטראליים" (שימו לב לבחירת המילים) בגלל הסיפור המרכזי של המשחק שאיננו קשור ישירות לדרבי – אבל קשור לאתוס של "לשחק עבור אותה קבוצה": מאמני שתי הקבוצות בדרבי, מוריניו וגוורדיאולה, השתייכו בעבר לאותה הקבוצה ואילו כיום הם יריבים מרים אשר אינם מדברים זה עם זה, ומאמנים את שתי היריבות המרות מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי. הנאמנות המוחלטת לשחקני הקבוצה שלך התחלפה כיום בערך הצר של להשתייך ואפילו לאהוד לקבוצה אחת ואז לעבור לקבוצה אחרת, לנאמנות אחרת, לצבעים אחרים מבלי למצמץ. מי אמר ערן זהבי במנדרינית ולא קיבל צ'ופסטיקס?

בקיצור: אנחנו הולכים לסטוק. כי ככה האישה.

delilah
?Why, why, why… Delilah

 

רצה הגורל והמלון שלנו שכן סמוך ל-Gay Village של מנצ'סטר. בדרך למלון חלפנו על-פני טרנסווסטיטים עליזים מאופרים בכבדות, כבדי חזיות מזויפות ועטויי פיאות נשים כבירות בשלל צבעים, גרביונים, וכל מה שצריך כדי להתחפש לחבר בקבוצה שאתה לא באמת שייך אליה.

יום לפני המשחק ביקרנו במוזיאון המדע והתעשייה המצויין של מנצ'סטר וראינו שם הומאג' למדען המחשב פורץ הדרך אלן טיורינג שתרם תרומה מכרעת להצלת אירופה והעולם המערבי ע"י פיצוח קוד האניגמה הגרמני וזאת באמצעות מכונת חישוב שברבות הימים בעבודתו באוניברסיטת מנצ'סטר יעזור להפוך לאבטיפוס של המחשבים שכולנו חיים היום בזכותם כפי שאנו חיים.

התודה של בריטניה הגדולה לאלן טיורינג, שבמנצ'סטר יש גן עם פסל לכבודו ב-Gay Village, היה ששוטר הלשין עליו שהוא הומוסקסואל בתקופה בה זו נחשבה עבירה על החוק (שנות ה-50', בעידן שלנו!). טיורינג האומלל ניסה "לעבור חזרה" לקבוצה אליה ניסתה להכריחו להשתייך והסכים לקבל זריקות אסטרוגן כדי להשתנות. הוא לא הצליח לעבור חזרה לקבוצה הנכונה. הוא התאבד. תפוח מורעל. רק שכאן לא היה נסיך שיציל את שלגיה. הוא מת בגיל 42 מושפל ונבגד. האיש שעזר להביס את החיה הנאצית.

alan-turing-statua-manchester_con_la_mela
Sorry, but he batted for the other team

 

כך, בראש מורם אכלנו ארוחת בוקר בריטית שמנונית בסטוק האפרורית והמתדרדרת, וקניתי כובע של הקבוצה, שיהיה ברור לאיזו קבוצה אני משתייכת, גם אם היא איננה זו "הנכונה"  – batting for the other team – להיות חריג, להיות שונה, לבחור בקבוצה אחרת ולשלם על כך את המחיר.

כמה קטן היה "המחיר" שאני שילמתי על ההתעקשות לאהוד את סטוק סיטי הנוגעת ללב שחטפה 4-0 מביש מטוטנהאם, כשגם וילפריד בוני שזה עתה הגיע בהשאלה (ממנצ'סטר סיטי…) והיה אמור להציל אותה, מפשל, ושלא עזר לה גם המטוס העליז שחג מעל לאיצטדיון הקומפקטי ונשא שלט איחולי הצלחה מאת חברת מוניות מקומית.

שתינו ב-Delilah Bar, בר האוהדים העליז (הפעם לא תרתי-משמע – לא היה שם גרם אסטרוגן לרפואה) שנקרא כך על-שם להיטו של טום ג'ונס שהפך לשיר של אוהדי סטוק סיטי. בתחילת המשחק הצטרפנו לשירת הקהל הנפלאה, אבל מהר מאד עברנו לקלל עימם את השופט בשלל שפות (תקעט עינך! בן-זונה!! Wanker!!!), ולשיר לו "you don't know what you're doing".

יפה סיכם, באנדרסטייטמנט הבריטי הנפלא, אחד מן האוהדים שלא היה נראה שיש לו יותר מ-8 שנות לימוד: "הנה עוד משחק בו אנו מתמודדים מול 12 שחקנים". לאיטיים ביניכם כמוני – כשגם השופט "משחק" עבור הקבוצה שמולך ומבטל שער בטענת נבדל שלא היה ולא נברא.

ולמרות ששיחקנו מחריד. ולמרות שהאוהדים המקומיים, אלה שלא צריכים להתחפש כמוני כדי שהם וכל הרואים אותם ידעו מיד שהם אוהדי סטוק סיטי מלידה, עזבו במופגן את המגרש לאות מחאה כבר ב-3-0 – מחאה כללית נגד היקום, השופט, הקבוצה הנגדית והקבוצה שלהם – אם אפשר היה לקרוא לה בכלל קבוצה באותו יום… – אנחנו, המחופשים, נשארנו, ושרנו, והרענו.

אני אפילו נשמעתי צועקת במופגן ובמבטא מקומי כבד "!!!Rubbish" כשהחטאנו בפעם ה-15 מול שער ריק. מיד לאחר מכן עזבה השורה מעלינו את האיצטדיון – נראה לי שבגללי.

אבל לא עזבנו. כי משפחה לא בוחרים – אבל קבוצה כן!

זכותך לבחור באיזו קבוצה שאת רוצה – and to bat for the other team.

יחי אלן טיורינג! תחי סטוק סיטי! יחי כל המתחפשים בעולם החוגגים את הזכות להיות לפעמים מה שהם לא!

cam019731
מחכים למשיח 1863 since

 

במנצ'סטר כבר אין other team, אז ערב קודם בהופעה מופלאה אליה הלכנו, רוי הארפר בן ה-75 (שרובכם אולי לא מכיר – אבל הוא זה ששר עם פינק פלויד את "Have A Cigar" וגם לד זפלין הקדישו לו שיר) שר, כאוהד סיטי מהימים הקשים והשפלים של המועדון, את שיר האוהדים של סרג'יו אגוארו בהסבה על השעייתו של כוכב הסיטי מהדרבי "Aguero, Aguero, Aguero… won’t be there". ולמחרת ההיא שהיתה פעם הקבוצה האחרת, ניצחה, ועולם כמנהגו נהג.

אז מה?! אז אני אוהדת את המעוכים, אלה שלא זכו באליפות או בגביע מאז הקמתם ב-1863.

מזכירה לכם ששנים גם לעגו לנו כשאהדנו את הפועל באר-שבע – ופתאום כל העולם ואחותו מתחפשים למי "שתמיד ידע שמגיע להם לזכות".

יחי המעוכים בעיירות השדה באשר הן בפריפריית העולם! תחי הליגות הנמוכות של נמוכי המצח וגבוהי הלבב!! Go on Stoke!!!

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “משפחה לא בוחרים – מועדון כדורגל לפעמים כן!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s