מסירה קדימה

דוד אוזן (טוויטר: DavideUzan@), ידיד הבלוג ושכננו בירושלים לוקח אתכם למסע מרתק:

סקוטלנד נגד אנגליה – משחק הכדורגל הבינלאומי הראשון.

פסקול מומלץ ברוח התקופה לזמן הקריאה: וויליאם גילברט וארתור סאליבן – 'המכשף', פתיחה.

⚽ א ⚽

השנה הייתה 1872, משחק הכדורגל כמו שאנחנו מכירים אותו היה בחיתוליו, וצ'ארלס אלקוק (Charles Alcock) התהלך בחדרו אובד עצות.

אלקוק היה ספורטאי למופת: ג'נטלמן, כדורגלן ושחקן קריקט. ובתפקידיו הרשמיים – מזכיר מועדון הקריקט סארי (Surrey) ולא פחות חשוב – יו"ר ההתאחדות האנגלית לכדורגל (The Football Association).

הנושא שהטריד אותו היה כדורגל בינלאומי, או יותר נכון חיזוק מעמדו של משחק הכדורגל בגרסה של ההתאחדות.

רק כמה שנים לפני כן, ב-1863, התאספו בלונדון נציגי אחת עשרה אוניברסיטאות ומכללות מרחבי אנגליה כדי לשבת ולנסח חוקה אחידה למשחק הכדורגל. כך שכשקבוצה מאוניברסיטת קיימברידג' וקבוצה מאוניברסיטת איטון נפגשות למשחק כדורגל שחקניהן יוכלו ישר להתחיל במשחק ולא לבזבז זמן בויכוח אם משחקים לפי חוקי ביה"ס ראגבי או לפי חוקי העיר שפילד.

אחרי שש פגישות ארוכות ומלאות ויכוחים הם הצליחו לזקק את שלל החוקים מהסגנונות השונים של המשחק לחוקה אחת בעלת 14 סעיפים. כדי לפקח על המשחק וחוקתו הוקמה "ההתאחדות לכדורגל'.

אך כבר בתחילת הדרך סבלה ההתאחדות הצעירה מקרע נורא. בעקבות מחלוקת על כמה מהחוקים פרש ממנה הגזבר, פרנסיס קמפבל (Francis Campbell), ואיתו יותר משליש מחברי ההתאחדות, הם מחו על משחק 'רך' מדי שיגרור חוסר מחוייבות. ב-1871, הקימו הפורשים את איגוד הראגבי והתחרו על לב קהל חובבי המשחק בהצלחה לא מועטה.

אלקוק אמנם לא ראה באנשי הראגבי מתחרים אלא עמיתים לאותו סוג משחק, גם אם בעל מערכת חוקים שונה, אבל את ההתאחדות ואת המשחק שלה הוא טרח לקדם בקדחתנות. הוא נפגש עם ראשי מועדונים וקבוצות כדורגל במטרה לצרף אותם כחברים. בכדי להוסיף עניין למתכונת משחקי הידידות היבשושית שהייתה נהוגה אז הוא המציא בשנת 1871 טורניר חדש ומרתק – גביע ה-FA, תחרות נוקאאוט (חידוש!) שמשחק הגמר שלה שוחק באצטדיון האובל (The Oval) בלונדון, מגרשה הביתי של קבוצת הקריקט סארי (שאלקוק כזכור היה המזכיר שלה). תוצאות וסקירות פורסמו במגזין הכדורגל השנתי – Football Annual  – שהוא היה העורך שלו עד מותו1.

Charles_W._Alcock
צ'ארלס וו. אלקוק (מקור: en.wikipedia.org)

אבל זה לא הספיק. אלקוק היה נחוש לחזק את מעמדו של הכדורגל בכל גזרה. ובכלל זה גם מחוץ לאנגליה.

במקרה דנן – בסקוטלנד.

1 | בשנתון הנ"ל פורסמו גם תוצאות כדורגל בסגנונות נוספים: חוקי ראגבי, חוקי שפילד, ואפילו כדורגל אמריקאי ואוסטרלי.

⚽ ב ⚽

'…אפשר להבחין בקלות שמשחק הכדורגל בסגנון ההתאחדות מיועד לשחקנים שחוששים מהעבודה הקשה של סגנון הראגבי…'
(עיתון ה-Scotsman, במאמר המסביר את ההבדלים בין כדורגל וראגבי, 1870)

גרסת ההתאחדות של המשחק הגיעה לסקוטלנד די מוקדם אך לא ממש תפסה. הסקוטים, שאהבו עבודה קשה, העדיפו את הגירסה המקבילה – ראגבי.

בחשיכה הזו הייתה קרן אור. ביולי שנת 1867 התאספו בבית מס' 3 באכסדרת אגלינטון שבגלאזגו2 עשרה ג'נטלמנים "למטרת הקמת מועדון כדורגל" – וכך עשו. למועדון שלהם הם קראו 'קווינס פארק' (Queen's Park), על שם הפארק הסמוך למגרש האימונים שלהם והתחילו לשחק.

הם הכירו את חוקי ההתאחדות ושיחקו לפיהם, אבל עם אחד ספציפי הייתה להם מחלוקת עמוקה – הנבדל.

אין כאן המקום להיכנס להתפתחויות השונות של החוק, נאמר רק שבזמן ההוא שחקן היה בנבדל אם בינו ובין השער היו שלושה שחקנים או פחות. לדעת הסקוטים הדבר הפריע לשטף המשחק והם שינו את החוק כך ששחקן יהיה בנבדל אם בינו ובין השער מפריד שחקן אחד או פחות (כפי שמשחקים בימינו).

אחרי שהמועדון הוקם וחוקי הנבדל הותאמו הכל היה מוכן, עניין אחד הפריד בין הג'נטלמנים של קווינס פארק ובין משחק כדורגל – למצוא יריבה3

ועד שתימצא אחת כזו, שחקני קווינס פארק שיחקו בינם ובין עצמם. הגבוהים נגד הנמוכים, השמנים נגד הרזים, הבהירים נגד הכהים, ובמספרים גדולים, 20 נגד 20, 15 נגד 15 ועוד.

QueensParkFC1874
קווינס פארק עם הגביע הסקוטי, 1874 (מקור: en.wikipedia.org)

הכדורגל בימים ההם נראה כמו משחק מסורבל. בגלל חוקי הנבדל הנוקשים והעובדה שבשלוש השנים הראשונות היה מותר למסור את הכדור רק אחורה שחקנים התקדמו לעבר השער כשהכדור ברגליהם במה שנקרא כדרור (Dribble) – זה לא היה חינני כמו שעושה את זה רונאלדיניו, יותר כמו בלם מקבוצת ליגה אנגלית חמישית פורץ קדימה בריצה.

אבל בסקוטלנד, אצל קווינס פארק, המשחק נראה אחרת – הכמויות הגדולות של שחקנים על שטח קטן יחסית לא אפשרו ריצה ממושכת עם הכדור, זה בשילוב עם חוק הנבדל המתון גרמו לסקוטים לפתח שיטה אחרת להתקדמות במגרש  – המסירה. המשחק הסקוטי התבסס על מסירות, ארוכות אבל בעיקר קצרות.

2 | כיום דרך ויקטוריה 404.
3 | זה לקח קצת יותר משנה. באוגוסט 1868 שיחקה קווינס פארק נגד ת'יסל (Thistle) במה שהפך למפגש הראשון בין 2 מועדונים בסקוטלנד.

⚽ ג ⚽

שלוש שנים אחרי הקמתה פנתה קווינס פארק בבקשת הצטרפות להתאחדות האנגלית לכדורגל. ההתאחדות בראשות אלקוק שמחה כמובן לאשר את הבקשה, אלקוק עצמו שמע כבר על 'סגנון הצירופים' (Combination Game, כך הם קראו למסירות) שמשחקים הסקוטים ובירך על כל גיוון בסגנון המשחק.

קווינס פארק הייתה גם הקבוצה הלא אנגלית היחידה שהשתתפה בגביע ה-FA בעונה הראשונה שלו (1872) ואיש לא צפה את ההצלחה המרשימה שלה במפעל. בחודש מארס של אותה שנה היא התייצבה למשחק חצי הגמר נגד ה-ווֹנדֵרֵרס (Wanderers) החזקים (בשורותיהם שיחק אלקוק עצמו) באצטדיון האובל. אחרי 90 דקות מאופסות נקבע משחק חוזר אבל מסיבות תקציביות הסקוטים ויתרו על נסיעה נוספת ללונדון, ונתנו לוונדררס את הכרטיס לגמר4.

העיתונות האנגלית היללה את המשחק של הקבוצה הסקוטית שהציג סגנון חדשני ומרענן של כדורגל:

'[קווינס פארק] מכדררים מעט, ומניעים את הכדור על ידי סדרת בעיטות ארוכות משולבת עם תוכנית מבריקה של מסירות קדימה' כתב ירחון ה-Field הבריטי.

קווינס פארק אמנם נעצרה בחצי הגמר, אך המסע שלה בטורניר הבהיר שלכדורגל בסקוטלנד יש עתיד, גם ברמת הפופולריות של המשחק בציבור וגם ברמת הפיתוח הטכני והטקטי של המשחק.

 4 | וונדררס, אגב, זכו בגביע.

⚽ ד ⚽

למרות מאמציו ופועלו הרב של אלקוק, בזירה הבינלאומית הכדורגל טרם היה קיים.

אמנם כבר בשנת 1870 נערכו בלונדון כמה משחקי כדורגל בין נבחרת אנגלית ונבחרת סקוטית, אולם הסקוטים בנבחרת הזו היו שחקנים שגרו בלונדון והיו ממוצא סקוטי.

אחרי כמה תלונות על כך שהמשחקים האלה לא באמת בינלאומיים (ה-Scotsman יצא במאמר זועם ומחה על  'היומרנות של כמה אנשים בלונדון לייצג את העם הסקוטי'5) החל אלקוק לפעול בשני מישורים.

הראשון – פרסם סדרת מכתבים בעיתונות הסקוטית ובה הזכיר לכל הסקוטים המצקצקים שההשתתפות בנבחרת הסקוטית ששיחקה בלונדון הייתה פתוחה לכל שחקני הכדורגל ממוצא סקוטי, וזה שהם לא הגיעו זו בעיה שלהם.

השני והמעשי – הוא הציע לקיים משחק ידידות בינלאומי אמיתי. ולא סתם, אלא בסקוטלנד עצמה.

ואכן, בפרוטוקול ההתאחדות לכדורגל מ-3/10/1872 צוין ביובש:

'כדי לחזק את האינטרס של ההתאחדות בסקוטלנד, הוחלט שבמהלך העונה תישלח לגלזגו קבוצה כדי לשחק נגד סקוטלנד…'

אבל איך אפשר לעשות את זה, כשאין אפילו התאחדות סקוטית לכדורגל?

בנובמבר של אותה שנה החליט אלקוק לחבר אחד ועוד אחד ולפנות אל החברים שלו בקווינס פארק, הוא הטיל עליהם לבחור את הסגל הסקוטי והבטיח שההתאחדות האנגלית תדאג לארגן את השאר.

ארצ'יבלד ראיי (Archibald Rae), יו"ר קווינס פארק, לקח על עצמו את המשימה. הוא פרסם מודעות בעיתונים בחיפוש אחרי שחקנים לנבחרת, אבל כנראה שההיענות לא עמדה בציפיות כי בהרכב של הנבחרת היה רוב מוחלט למועדון אחד – קווינס פארק.

יחד איתם היו עוד שני מוזמנים :

  • לורד ארתור קִינֵארד (Arthur Kinnaird), שחקן אגדי באותם ימים, הוא אמנם נולד בלונדון אבל היו לו שורשים סקוטיים ככה שזה הספיק. בימים האחרונים דמותו מככבת בסדרת דרמה ברשת נטפליקס.
  • לוטננט הנרי רני-טֵייליוּר (Henry Renny-Tailyour), שחקן וספורטאי מחונן שכבר הספיק באותה שנה לשחק נגד אנגליה במדי הנבחרת הסקוטית, אבל בראגבי, במשחק שנערך גם הוא במגרש האובל בלונדון6 (והיה גם שחקן קריקט מוכשר).

למרות שזומנו לסגל המתגבש, לקיניארד ורני-טייליור היו התחייבויות קודמות למועדונים שלהם ולכן הם הבריזו.

הסגל האנגלי לעומת זאת התפאר בגיוון רב, תשעה מועדונים מרחבי המדינה שלחו שחקנים – ביניהן גם נוטס קאונטי חביבת הבלוג ששלחה את הבלם הארווד גרינהאל.

אלקוק הוא שבחר את הסגל האנגלי למשחק. גם הוא עצמו היה בסגל, בתור קפטן, אבל שבועיים לפני המשחק הוא נפצע. זה קרה במשחק מועדונים (אז לא לגמרי הייתה ליגה) בין קבוצתו אולד הרוויאנס (Old Harrovians) ובין אולד איטוניאנס (Old Etonians), ומי שפצע אותו היה לא אחר מאשר לורד קיניארד שנזכר לעיל.

לא היה שופט יחיד בזמן ההוא, כל קבוצה מינתה משקיף (Umpire) מטעמה ושני המשקיפים היו הפוסקים במקרה של עבירה, אם לא הייתה ביניהם תמימות דעים הכריע ביניהם גורם שלישי – זה לא היה ה-VAR אלא איש הצוות המצוייד בשעון הממונה על קביעת סיום זמן התחרות…

לאור מצבו הבריאותי מינה אלקוק את עצמו בתור השופט המשקיף מהצד האנגלי, וקפטן נבחרת אנגליה במשחקה הרשמי הראשון אי פעם היה קאת'ברט אוטאוויי (Cuthbert Ottaway).

אחרי שהתגבשו הסגלים נקבע התאריך למשחק – 30 בנובמבר 1872, יום אנדרו הקדוש7. במגרש הקריקט המילטון (Hamilton Crescent) שבצפון גלאזגו.

West_of_Scotland_Cricket_Ground_-_geograph.org.uk_-_47582
מגרש המילטון כיום, משמש כמגרש הביתי של מועדון הקריקט מערב סקוטלנד (Chris Upson/West of Scotland Cricket Ground/CC BY-SA 2.0)
5 |המשחקים האלה הרגיזו גם את חובבי הראגבי בסקוטלנד. כמה שבועות לאחר מכן פורסמה בעיתונות התקופה עצומה חתומה בידי ששת מועדוני הראגבי הגדולים במדינה הקוראת לאנגלים להעמיד נבחרת ראגבי שתתמודד מול נבחרת סקוטית. מה שהוביל למשחק הראגבי הבינ"ל הראשון, בשנת 1871 באדינבורו, בין אנגליה וסקוטלנד.
6 | ב-1892 לחברי מועדון הקריקט של סארי הספיק עם כל המשחקים האלה, הם אסרו על משחקי כדורגל למיניהם במגרש האובל וחסל.
7 | סיינט אנדרו הוא הקדוש הפטרון של סקוטלנד.

⚽ ה ⚽

ארבעת אלפים צופים (!!) הגיעו למגרש המילטון בתאריך המיועד וקנו כרטיסים במחיר של שילינג אחד כדי לגלות מגרש בוצי (בכל זאת סוף נובמבר בגלזגו) ובקושי שמיש למשחק.

האנגלים עלו בתלבושת לבנה ושיחקו בכובעי מצחיה כחולים, הסקוטים שיחקו בתלבושת כחולה כהה (מספרים שזאת הייתה תלבושת החוץ של קווינס פארק…) ובמצנפות.

הסקוטים זכו בהטלת המטבע ובחרו לתקוף צפונה, ועל הדרך ליהנות מיתרון קל כי המגרש היה במורד. הם פתחו טוב את המשחק, הציגו משחק שוטף יחסית (כל ההרכב הגיע מאותה קבוצה כבר אמרנו?) אבל התקשו לפתח את משחק המסירות המאפיין שלהם, כנראה בשל תנאי המגרש הירודים. הסקוטים אפילו כבשו שער שנפסל על ידי המשקיפים שטענו כי הכדור עבר מעל לסרט המשקוף (גם רשתות לא היו עדיין בשערים).

הבדלי המעמדות בין השחקנים השתקפו בבירור בסגנונות המשחק ובמהלכו. בעוד שחקני נבחרת סקוטלנד היו מהמעמד הבינוני, האנגלים היו רובם ככולם מהמעמד הגבוה. התזונה והפנאי שהם נהנו מהם תרמו לכך ששחקני אנגליה היו כבדים וחזקים יותר מיריביהם הסקוטים וגם יותר בכושר. ולאור זאת אין פלא שסגנון המשחק שהעדיפו האנגלים היה אותו סגנון 'כדרור וריצה' (Dribble and Rush) שהזכרנו, סגנון שממקסם את היתרונות הפיזיים הללו. ומאותן סיבות הסקוטים ניסו שוב ושוב לעבור למשחק מסירות.

במחצית השניה הבדלי הכושר באו לידי ביטוי, האנגלים התעשתו והתחילו להתחבר. וברבע השעה האחרונה של המשחק הם הפעילו לחץ כבד מאוד על השער הסקוטי. אך ללא הועיל, אחרי שעה וחצי של משחק פסקו השופטים המשקיפים על סיומו של משחק הכדורגל הבינלאומי הראשון אי פעם בתוצאה 0-0…

הקהל הריע לשחקנים בסיום המשחק על משחק צמוד וספורטיבי, שחקני שתי הקבוצות לחצו ידיים בידידות והתפנו לעבור למועדון לארוחת ערב משותפת בה נישאו דברי ברכה ומחמאות הדדיות.

העיתונות האנגלית קיבלה את התוצאה בספקנות, וכמו בימינו לא הסתירה את חוסר שביעות רצונה מנבחרת שלושת האריות. 'הנבחרת האנגלית לא הייתה חזקה כמצופה' דיווח באכזבה המנצ'סטר גארדיאן ותלה את העניין בהרכב החסר שהיה 'תולדה של פציעות של כמה משחקניה הטובים ערב המשחק'.

הסקוטים מצידם היו בעננים, אברדין ג'ורנל קבע בהחלטיות כי  'זהו כנראה משחק הכדורגל הטוב ביותר ששוחק עד עתה על אדמת סקוטלנד' והעיתונות הסקוטית יצאה בקריאה להפוך את משחק הכדורגל הידידותי בין שתי הנבחרות למסורת שנתית.

צלם שהוזמן לתעד את המשחק ההיסטורי הגיע למגרש, אולם אחרי ששחקני סקוטלנד סירבו לקנות ממנו צילומים עזב את המקום. כך שאת המידע החזותי על המשחק אנחנו שואבים מאיוריו של וויליאם רלסטון (William Ralston) שהתפרסמו כשבועיים לאחר מכן בשבועון The Graphic תחת הכותרת 'רישומים במשחק הכדורגל הבינלאומי, גלזגו' (האיור המקורי מוצג כיום במוזיאון הכדורגל הלאומי במנצ'סטר).

מקור: www.victorianweb.org, נסרק על ידי Simon Cooke

באיור המפורט אפשר להתרשם מהאווירה ולראות איך נראו השחקנים בחימום לפני המשחק – עם מעילים, מקטרות וסיגרים – או את אחד השופטים המשקיפים (אלקוק?) כשכדור תועה פוגע בפניו לקול צהלת הקהל – ככל הנראה בתחום הזה הכדורגל זהה לימינו.

רלסטון הסקוטי לא היה אובייקטיבי, ולמרות זאת מהאיור אפשר להתרשם מהמשחק האנגלי החזק והיציב אל מול הקלילות והיצירתיות הסקוטית.

כך למשל בתמונה החותמת את האיור והמתוארת בכיתוב 'כל הכבוד MAC' נראה 'מאק', הלא הוא בילי מקינון (Billy MacKinnon) הסקוטי, בועט בעיטת יעף מרשימה כשהוא באוויר, כשמולו שני שחקנים אנגלים עומדים על הקרקע בנוקשות ובגמלוניות. במקטע אחר נראים הרחקה אנגלית שנענית בנגיחה (!!) של שחקן סקוטי החובש מצנפת, וכן מאבק כתף אל כתף של שני שחקנים שמלמד על אופיו הפיזי של המשחק.

האיור החביב מכולם מתאר את מבט הטירוף שבעיניו של הקפטן הסקוטי רוברט גרדנר ( Robert Gardner) כשהוא עומד בשער8 – כמו היום תפקיד השוער היה מהקשים במשחק ונשמר לקשוחים שבשחקנים.

יודעי דבר מנתחים את הציור הזה בראי אמנות התקופה ודרכו למדים על אלמנטים נוספים ואולי נסתרים עבורנו בני המאה ה-21. לציירי המגזינים בתקופה הויקטוריאנית, תקופה של אדונים ומשרתים בממלכה המאוחדת,  היו דרכים לציור כל מעמד חברתי לפי מאפיינים גרפיים קבועים, כך שלקוראים יהיה ברור מה מעמדה של הדמות עליה הם קוראים. רלסטון (שאייר גם עבור השבועון הסאטירי המוכר PUNCH) לא חרג מהכללים המוכרים האלה.

התמונה בה נראה הקהל מצביעה על כך שמדובר באנשים מהמעמד הבינוני-נמוך (אפים סולדים, שיער נסוג, חזות כללית לא מרשימה). ואין ספק שעובדה זו שהאמן הנציח בציורו, כמו משחק המסירות הסקוטי, מנבאים את עתידו של הכדורגל  – משחק זורם ושוטף שאהוב על שכבות ההמון בעם.

למרות הלוגיסיטיקה המסורבלת, האירוע עצמו היה מוצלח מאוד, וסימן את תחילת הדרך ואת האפשרויות הרבות הגלומות במשחקי כדורגל בין ארציים. היה כאן מצב של רווח לכל הצדדים, ההתאחדות לכדורגל השיגה דריסת רגל חשובה מחוץ לגבולות הטבעיים של המשחק (שנעצרו קצת צפונית ליורקשייר) והסקוטים הרוויחו ענף ספורט נוסף שבו יכלו להתמודד כשווים אל שווים מול האנגלים.

ירחון ה-Field הבריטי סיכם  'המשחק היה הצלחה מהדהדת בכל מובן, נמרץ לכל אורכו ומענג הרבה יותר מהצפוי'.

8 | במחצית השניה הוא עלה לשחק חלוץ ובמקומו עמד רוברט סמית.

⚽ אפילוג ⚽

שנה לאחר המשחק הזה עברה קווינס פארק לשחק במגרש הצמוד למגרש האימונים שלה.

הגבעה הצדדית שהפכה ליציע נקראה על שם פוליטיקאי אנגלי מהמאה ה-16 בשם ג'ון האמפדן (Hampden). והעניקה בהמשך למשטח את שמו 'האמפדן פארק'. לא רק קווינס פארק אירחה את  משחקיה במגרש הזה, אלא גם נבחרת סקוטלנד.

קווינס פארק המשיכה להצליח ולזכות בתארים, ב-1899 היא עברה למגרש מרווח, מודרני ומשוכלל שתוכנן בידי ארצ'יבלד לייץ' (Leitch), גדול האדריכלים הסקוטיים של התקופה (בין המגרשים שתכנן נמנים גודיסון פארק, מגרש ארסנל, וילה פארק, קרייבן קוטג' ועוד) את השם היא לקחה מהמגרש הישן – 'האמפדן פארק'.

chap33-1_small
ביתן הפאביליון9 במגרש האמפדן פארק הראשון (מקור: electricscotland.com)

נבחרות סקוטלנד ואנגליה נפגשו למשחק גומלין בלונדון בחודש מארס של 1873 (נצחון אנגלי בשיעור 2-4) ושבוע לאחר מכן נוסדה ההתאחדות הסקוטית לכדורגל. כמו שצפתה התקשורת הסקוטית, שתי הנבחרות המשיכו להיפגש למשחק כדורגל מדי שנה, בהמשך התווספו גם נבחרות וויילס ואירלנד למה שהפך בעתיד לטורניר בשם British Home Championship ששרד יותר ממאה שנה ונמשך כמעט עד סוף המאה העשרים.

כיום משחקת קווינס פארק בליגה הסקוטית השלישית, אבל למרות ההווה האפרורי איש לא שוכח את התרומה העצומה שלה לכדורגל הסקוטי. האמפדן פארק של ימינו הינו אצטדיון מודרני בעל למעלה מ-50 אלף מושבים, ומשמש כביתה של נבחרת סקוטלנד, אבל באופן רשמי הוא גם המגרש הביתי של קווינס פארק (משיקולים כספיים היא משחקת במגרש האימונים הצמוד אל האצטדיון).

עד לפני חצי שנה קווינס פארק הייתה עדיין מועדון חובבני (!), כלומר שחקניה שיחקו לשם המשחק ולא קיבלו משכורת. השריד הזה לימי הבראשית של המשחק בוטל בישיבת חברים בחודש נובמבר 2019, אחרי כמעט 150 שנות קיום. מוטו הקבוצה LUDERE CAUSA LUDENDI – 'לשחק לשם המשחק' – נשאר ללא שינוי.

אלקוק המשיך בפעילותו הספורטיבית הענפה. הוא שפט חמישה גמרים של גביע ה-FA, ופרסם עוד כמה ספרי חוקים ותיאוריה שם בין היתר חזה ש-'משחק הצירופים' יהיה זה שישלוט בכדורגל בעתיד הנראה לעין. לפרסומי הכדורגל השונים שלו הוא הוסיף גם את עריכת שנתון הקריקט (James Lillywhite's Cricketers' Annual) במשך כמעט 30 שנה, ובשנת 1880 הוא ארגן את משחק הקריקט הבינלאומי הראשון שנערך על אדמת אנגליה – המשחק היה נגד אוסטרליה ונערך במגרש האובל כמובן.

יש שמכתירים  את המשחק עליו סיפרנו כאן בתור 'המשחק החשוב בהיסטוריה'. בפעם הראשונה יצא הכדורגל מהגבולות המוכרים של מפגשים בין קבוצות של ג'נטלמנים מעונבים, והגיע אל העולם האמיתי, של אנשים שאוספים פני לפני כדי להגיע לשילינג (כזכור מחיר כרטיס הכניסה למשחק), מעודדים את שחקניהם בלבד ולא את שחקני היריבה וצוחקים כשהכדור פוגע בשופט.

המשחק הזה אמנם מלמד אותנו על הלך הרוח בתקופתו, אבל בנוסף לכך הוא לימד על העתיד של הענף כולו. משחק הריצה והחובבנות של המעמד הגבוה נתקל לראשונה כמעט במשחק המסירות ובמקצוענות של המעמד הבינוני. בקרב הזה התוצאה הסתיימה בשוויון, אבל במלחמה תנצח הגישה השניה.

עשור אחר כך המהפך הושלם. בגמר גביע ה-FA של 1882 ניצחה אולד איטוניאנס את בלקברן רוברס (Blackburn Rovers) והייתה לקבוצה האחרונה ממועדוני המעמד הגבוה החובבניים של בוגרי המכללות לזכות בגביע, בעונה שלאחר מכן היא הפסידה את התואר לבלקברן אולימפיק (Blackburn Olympic) החצי מקצוענית, קבוצת מעמד הפועלים הראשונה להניף את הגביע10.

והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה.

9 | פאביליון היה המתחם הראשי של מגרש הספורט בתקופה הויקטוריאנית שכלל בין היתר את משרדי המועדון, חדרי הלבשה, ויציע נפרד (בד"כ במיקום הטוב ביותר) עבור חברי המועדון. מתחמי פאביליון קיימים עד היום במגרשי הקריקט השונים.
10 | בשני משחקים הללו, אגב, הקפטן של אולד איטוניאנס היה ארתור קיניארד, שלימים יהיה גם נשיא ההתאחדות לכדורגל.

3 מחשבות על “מסירה קדימה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s