חמשת הגמרים של הצפון (או: הכוכב האבוד של גֵ'נוֹאה)

דוד אוזן (טוויטר: DavideUzan@), ידיד הבלוג ושכננו בירושלים לוקח אותנו לעוד נ"צ מרתקת במסעם של הכדורגל והקריקט אל מחוץ לגבולות מכורתם. והפעם אל עיר נמל איטלקית המחכה כבר קרוב למאה לכוכב אשר אבד לה אי שם בשנות ה-20 של המאה ה-20.

העיר גֶ'נוֹבָה (מוכרת לקורא העברי בשם גֵנוּאה), בירת הריביירה האיטלקית, מפורסמת בשל כמה תרומות חשובות שלה לאנושות – מכנסי הג'ינס ורוטב הפֵּסטוֹ למשל.

אבל עיקר פרסומה מגיע מהיותה עיר נמל חשובה ועתיקה. נמל גֶ'נוֹבָה הוא מהגדולים בים התיכון, שני בגודלו רק לנמלה העצום של מארסיי. כּרִיסטוֹפוֹרוֹ קוֹלוֹמבּוֹ היה בנה הידוע של העיר מהתקופה בה הייתה רפובליקה ימית חזקה. בתקופה המודרנית יותר יצא ממנה גם מַרקוֹ רוֹסִי, הנער הגֶ'נוֹבֵזִי הבדיוני שנודד בערי דרום אמריקה בחיפוש אחרי אמו בסיפור המפורסם מתוך הספר "הלב"1 .

לאחר יסוד חוקת הכדורגל המודרני, אחת הצורות הראשונות בהן הופץ המשחק החדש בעולם הייתה דרך הים. האנגלים אומה יורדת ים וסוחרים או דיפלומטים מאנגליה וסקוטלנד הביאו איתם את חוקי המשחק יחד עם כדורי-רגל אל הערים והמושבות אליהן נדדו. וכך הוקמו קבוצות כדורגל ברחבי הגלובוס, מבואנוס איירס ועד כלכותה ומפריז ועד קייפטאון.

פתיחת תעלת סואץ קיצרה מאוד את הדרך להודו ולמושבות שבמזרח, והגבירה מאוד את הנוכחות האנגלית בים התיכון. וגם בו קבוצות הכדורגל הראשונות הוקמו בערי נמל – הוּאֵלבָה בספרד, אוֹרָן באלג'יר, סלוניקי באימפריה העות'מנית ועוד. אין פלא איפוא שקבוצת הכדורגל הראשונה שקמה באיטליה היתה על ידי סוחרים ודיפלומטים אנגלים אשר הגיעו לעיר הנמל השוקקת גֶ'נוֹבָה.

"מועדון האתלטיקה והקריקט של גֵ'נוֹאה" הוקם בשנת 1893. ברשימת בעלי התפקידים אפשר להבחין בשמות אנגליים בלבד, פטרון הקבוצה היה סר צ'ארלס פֵּייטון, שגריר בריטניה בגֶ'נוֹבָה וחובב כדורגל נלהב2.  מדי המועדון היו לבנים, כמחווה למדי הנבחרת האנגלית (בכדורגל וגם בקריקט) ואפילו שם הקבוצה – גֵ'נוֹאה – הוא באנגלית ולא באיטלקית. מחווה נוספת, וחביבה פחות, הייתה שהמועדון היה פתוח לאנגלים בלבד.

בתוך כמה שנים מחלקת הכדורגל הפכה להיות המחלקה העיקרית של המועדון, ונטלה חלק כבר באליפות איטליה הראשונה בשנת 1898. מדובר היה בטורניר שנערך בפאתי טורינו והשתתפו בו 4 קבוצות בלבד, גֵ'נוֹאה ניצחה פעמיים וזכתה באליפות איטליה הראשונה.



גֵ'נוֹאה, אלופת איטליה הראשונה (1898)

גֵ'נוֹאה המשיכה לזכות באליפויות בקצב גבוה, ועד אמצע שנות העשרים רשמה לזכותה תשעה תארי אליפות. היא אפילו הנהיגה חידוש, ואחרי האליפות של עונת 1923/24 ענדה על מדיה סמל מגן (סקוּדֵטוֹ באיטלקית) בצבעי דגל איטליה, נוהג שנשמר על ידי האלופה המכהנת באיטליה עד ימינו.

1 | שם הסיפור במקור הוא "מן האפנינים לאנדים" וכך הוא מופיע בספר "הלב" של אדמונדו דה אמיצ'יס
2 | פייטון שהיה אביר המסדר הויקטוריאני המלכותי היה דמות מרתקת בפני עצמה – עד אז הספיק לעסוק בין היתר בחיפוש זהב בקליפורניה, כריית יהלומים בדרום אפריקה, ייצור חומר נפץ, סחר בפחם ומסחר כללי במוֹגָדוֹר וגם כתב בשם בדוי לירחון "The Field" של מיודענו צ'ארלס אלקוק – במוגדור הוא מונה לקונסול בריטניה ומשם עבר לכהן באותו תפקיד בג'נובה

הפשיזם השתלט על איטליה בשנות ה-20 של המאה הקודמת במהירות שיא, ולא פסח על הכדורגל. אחד הדברים שמוסוליני הבין די מהר היה חשיבותו של המשחק להמונים והרווח שאפשר להשיג ממנו בדעת הקהל. השקעה לא מעטה מצד הרשויות הצליחה להפוך את הכדורגל לספורט הלאומי (האופניים היו הספורט הלאומי באיטליה בשנים ההן), והכדורגל הפך לענף משגשג.



בול ופוסטר של מונדיאל 1934 שנערך באיטליה הפשיסטית (מקור: giocopulito.it)

אבל לא רק ההמון הפשוט אהב את המשחק. היו גם בריונים מהמפלגה הפשיסטית שאהבו כדורגל, שילבו בינו ובין הפשיזם וניסו להותיר את חותמם בענף המתפתח.

לֶאַנְדְרוֹ אַרְפִינַאטִי היה אחד מאלה. הוא היה אנרכיסט לשעבר שבהשפעת חברו הקרוב מוסוליני הפך לפשיסט והנהיג כנופיית פורעים ששלטה בבולוניה וסביבתה מיד לאחר עליית השלטון החדש.

העיר בולוניה נודעה מאז ומתמיד בשלושה כינויים: לה דוֹטָה, 'המלומדת', בשל היותה עיר אוניברסיטאית מפורסמת3, לה גְרָאסַה ,'השמנה', לציון מאכליה המשובחים4 ו-לה רוֹסָה, 'האדומה', עקב הנטיה הפוליטית השמאלית שלה.

ארפינאטי וחבריו אמללו את האוכלוסייה המקומית ו-"הכניסו קצת סדר" כלשונם לעיר האדומה. בהמשך לקחו תחת חסותם את קבוצת הכדורגל המקומית, שהוקמה קצת יותר מעשור קודם, על ידי תושבי העיר ילידי וינה.

3 |  אוניברסיטת בולוניה היא העתיקה בעולם והוקמה בשנת 1088
4 | ראגוּ אלָה בּוֹלוניֵיזֵה, או בשמו הפופולרי בארץ "ספגטי בולונז", וגרסה של נקניק מורטדלה שבארה"ב נקראת "בּאלוֹנִי" הם שניים מבין המאכלים הרבים הקרויים על שם העיר

עונת 1924/5 בליגה האיטלקית הייתה סוערת במיוחד. באותה שנה הליגה הייתה מחולקת למחוז צפוני ודרומי ששוחקו בבתים נפרדים כשהמנצחות בשני המחוזות מתמודדות אחת מול השניה בקרב על תואר אליפות איטליה כולה.

במשחק גמר הפלייאוף של המחוז הצפוני התנהל קרב איתנים בין גֵ'נוֹאה5, האלופה המכהנת המחזיקה בסה"כ ב-9 אליפויות כאמור, ובין בולוניה, קבוצתו של ארפינאטי, שבעונה קודם סיימה כסגניתה. היה ברור לכל שהמנצחת תביס ללא בעיה את אלופת הליגה הדרומית שהייתה בבירור ליגה חלשה יותר.

המפגש בין הקבוצות היה בשיטת בית וחוץ, במשחק הראשון ניצחה גֵ'נוֹאה בביתה 1-2, ובמשחק השני ניצחה בולוניה בביתה 1-2. וכך עברה ההכרעה, כנהוג בימים ההם, למשחק שלישי במגרש נייטרלי – במילאנו.

המשחק המכריע נפתח בלחץ גדול של גֵ'נוֹאה ועם סיום המחצית הראשונה היא הובילה בבטחה 0-2. נראה היה שהאליפות העשירית בדרך, ואז התחיל הברדק. בעיטה מרחוק של בולוניה נהדפה בקושי לקרן, אבל ארפינאטי וחבריו טענו לשער, ואת הטענות שלהם צריך היה לקחת ברצינות. בעיקר בגלל הדרך שבה הם טענו אותן. כמה עשרות לובשי חולצות שחורות פלשו למגרש ורצו אל השופט כדי לתבוע ממנו שיאשר שער.

השופט במשחק היה ג'ובאני מָאוּרוֹ, שחקן עבר של אינטר מילאנו ומילאן, איש ההתאחדות האיטלקית ושופט נחשב מאוד באותם ימים. מאורו מצא את עצמו בסיטואציה מאתגרת למדי, מוקף בהמון פשיסטי שתובע ממנו לאשר שער שלא היה. המהומה לא פסקה ואחרי 15 דקות של טענות (ואיומים) פסק מאורו המבועת – שער לטובת בולוניה!

בהמשך כבשה בולוניה שער "שוויון" שכפה 2-2 בתום 90 דקות. שחקני גֵ'נוֹאה הזועמים סירבו לשחק את ההארכה בתום 90 הדקות ופשוט ירדו מהמגרש.

לפי חוקי ההתאחדות האיטלקית באותם ימים פריצת אוהדים גררה עונש של הפסד טכני לקבוצה שאוהדיה פרצו למגרש (כלומר במקרה שלנו הפסד טכני לבולוניה וניצחון לגֵ'נוֹאה), אבל מאורו, בלחץ ארפינאטי, מילא דו"ח שיפוט חלבי ביותר. בעניין הפריצה למגרש כתב מאורו שלמגרש פרץ קהל "שקשה לזהותו בבירור עם אחת הקבוצות". 

ההתאחדות האיטלקית התכנסה ופסקה – משחק רביעי, והפעם בטורינו.

לטורינו הגיעו כצפוי החשודים המידיים – אוהדי גֵ'נוֹאה באלפיהם, אוהדי בולוניה וכמובן ארפינאטי וחבורתו. המשחק עצמו הסתיים בתיקו 1-1 לאחר הארכה שכפה עוד משחק חוזר (לא היתה בימים ההם דרך להכרעת משחק כשם שישנה כיום), אבל החגיגה האמיתית התרחשה בתחנת הרכבת "פּוֹרטַה נוּאוֹבָה", תחנת הרכבת הראשית (והיפהפיה) של טורינו. קרבות פרצו בין האוהדים המיואשים של שתי הקבוצות, ובשיאם נורו יריות מקרונות הרכבת שיצאה לבולוניה. שני אוהדי גֵ'נוֹאה נפצעו.




Porta Nuova, טורינו

בולוניה קיבלה קנס קטן, והאירועים החמורים גררו ישיבות אינסופיות של הנהלת ההתאחדות האיטלקית, כמו גם שימוע מיוחד שערך הפרלמנט האיטלקי בנושא, שהסתיים ללא שום מסקנה.

לא היה מנוס ממשחק חמישי. ולאור האירועים האחרונים, קבעה אותו ההתאחדות ללא קהל ושוב בטורינו. אבל מועצת העיר טורינו, שנחרדה מהמחשבה על משחק נוסף בסדרה בשטחה, התנגדה בתוקף ולא נתנה רישיון לקיום האירוע.

המצב היה מביך. היה זה כבר חודש אוגוסט, ואלופת איטליה עוד לא נקבעה (בליגה הדרומית ניצחה אָלבָּה רומא כבר בתחילת יולי ומאז חיכתה למשחק הגמר), ההתאחדות קבעה מחדש את המשחק והפעם באצטדיון שנמצא דרומית למילאנו ובדלתיים סגורות.

וכך, חודשיים אחרי המשחק הקודם במילאנו עם השער שלא היה, באיצטדיון מוקף גדודי קראביניירי רכובים על סוסים, ולעיני כמה עיתונאים ועסקנים ניצחה בולוניה 0-2 וזכתה באליפות הצפון. שבוע אחרי זה היא הביסה כצפוי את אלבה רומא 0-6 במצטבר וזכתה לראשונה באליפות איטליה.

גֵ'נוֹאה, שעמדה להיות הקבוצה הראשונה שזוכה ב-10 אליפויות איטליה – מעמד המעניק לה את הזכות להוסיף לסמלה כוכב זהב – סיימה את העונה במפח נפש ובתחושת גניבה. אוהדיה לא סלחו לבולוניה אף פעם, בפרט לאור העובדה שמאז אותה עונה – במשך 96 שנה נכון לכתיבת שורות אלה – רודפת גֵ'נוֹאה אחרי האליפות העשירית והכוכב המוזהב ללא הצלחה.

5 | הקבוצה נקראה באותה תקופה "מועדון הכדורגל גֶ'נוֹבָה" שכן המפלגה הפשיסטית חייבה את הקבוצה להחליף את השם האנגלי ולהעיף את הקריקט משם המועדון

סוף דבר, מן הקל אל הכבד.

ב-1927, בהובלת איטָאלוֹ פוֹסקי איש המפלגה הפשיסטית בעיר הבירה התאחדה אלבה רומא עם עוד 2 מועדונים ויחד הם הקימו את מועדון א.ס. רומא.

באותה שנה מונה לאנדרו ארפינאטי להיות ראש העיר בולוניה וגם ליושב ראש ההתאחדות האיטלקית, תפקיד ממנו התפטר בהמשך בשל פרשיית שחיתות גדולה.

ארפינאטי הוצא להורג ב-1945 בידי קומוניסטים איטלקים.

מועדון הכדורגל של בולוניה הגיע לשיאו בשנות השלושים, עם 5 זכיות באליפות איטליה (האחרונה שבהן ב-1940) ובכמה תארים בינלאומיים, חלק לא מבוטל מהם תחת הנהגתו של אַרפַּד וייס, המאמן היהודי המצליח (שנרצח באושוויץ), ומאז הפך למועדון בינוני ומטה שנוכח-נפקד בליגה העליונה.

גֵ'נוֹאה לא הצליחה מעולם לשחזר את  ימיה הגדולים. היא התנדנדה בין הליגה הבכירה והליגה המשנית ובשבעים השנים האחרונות הצליחה לסיים בחלק העליון של הטבלה פחות מ-5 פעמים.

התמונה הראשית של הפוסט:
Genova Porto Antico, Magazzini del cotone by Andrea Beggi (רשיון CC BY-NC-SA 2.0)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s